נהג שהחלים מסרטן יכול להמשיך לנהוג ללא כל הגבלות

נהג שחלה בסרטן והחלים ממנה לא הורשה לחדש את רישיונו כפי שהוא היה קודם לכן. בית המשפט קבע כי אין למעשה כל סיבה להגביל את הנהג ואף לפגוע בפרנסתו לאחר שהחלים.

רקע עובדתי

המערער הינו נהג בעל וותק של 24 שנים בנהיגה. בעל רישיונות B C E .

באמצע שנת 2017 (בחודש יוני) הוא חלה בסרטן מסוג לימפומה ראשונית מוחית. בעקבות מחלתו הוא עבר טיפולים רפואיים שונים כולל טיפולי כימותרפיה. עם גילוי המחלה הוא חדל מלנהוג. לאחר תקופת המחלה והטיפולים, הוא החלים ואז ביקש לשוב ולחדש את רישיונות הנהיגה שהיו לו עד כה.

הוא אכן נבדק במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ושם הוחלט כי אפשר לאשר לו רישיון נהיגה, אך רק מסוג B.

הנהג הגיש מיד ערעור לוועדה והיא קבלה אותה חלקית בלבד. בעקבות הערעור אושר לנהג גם רישיון נהיגה מדרגה 1C   כל זה בכפוף לשורת הגבלות של נהיגה רק בשעות היום כמו כן נהיגה רק עד למרחק של 30 ק”מ מביתו של הנהג. כמו כן הוגבלה הנהיגה שלו עד כלי רכב של 3.5 טון.

בשלב זה בקש הנהג להגיש ערעור על הדברים.

ראשית הוא טען כי הוא החלים באופן מלא ממחלתו וכי כל הבדיקות הינן תקינות. אין למעשה כל סיבה נוירולוגית שלא לאפשר לו לנהוג בדיוק כפי שנהג קודם לכן, על כל הסוגים של כלי הרכב כפי שנהג בתחילה. זאת לרבות רישיון מסוג E  ומסוג 1C.

הוא טען כי החלטת המשיב היא החלטה שרירותית שאין לה כל הצדקה וכי היא למעשה פוגעת בפרנסתו ללא כל הצדקה. הוא טען כי אין כל היגיון בהוראה שניתנה לו כי הוא לא יכול להתרחק למרחק של יותר משלושים ק”מ מביתו. שהרי אין למעשה הבדל בין אדם שיוצא מטמרה (מקום מגוריון של המערער) לכיוון חיפה מספר פעמים ביום, (המרחק מטמרה לחיפה לא עולה על 30 ק”מ) לבין נהג הנוסע פעם אחת מטמרה לכיוון תל אביב – שזה מרחק של מעל 30 ק”מ. על כן הוא טען כי אין למעשה כל היגיון בהחלטת הוועדה.

במהלך הדיון אף הוסיף ב”כ המערער וטען כי נכון שרישיונו של המערער נשלל בגלל סיבות נוירולוגיות ואף על פי כן לא נכח נוירולוג בהרכב הוועדה. נתון המעורר בהחלט יותר מסימן שאלה אחד.

ב”כ הבהיר גם כי המערער נמצא כל העת תחת מעקב רפואי וכי הוא עובר בדיקות תקופתיות של אחת לשלושה חודשים וכל הבדיקות יצאו עד כה תקינות, כולל זו האחרונה שנערכה בסמוך מאוד לאותו זמן.

המערער טען שוב ושוב כי אין למשעה כל הצדקה לפגוע בפרנסתו היות והוא כבר החלים ואין לו כל מגבלה רפואית כזו או אחרת. לראיה הוא ציין כי מרגע אשר נודעה לו דבר מחלתו, הוא מעצמו חדל מלנהוג. כך שאפשר בהחלט לסמוך על שיקול דעתו ועל היכולת שלו לנהוג כאשר הוא חש כך וכן הממצאים הרפואיים מעידים שכך.

משרד הרישוי טען מנגד כי בית המשפט לא יוכל להתערב כלל בשיקולי הדעת המקצועיים של ועדת הערר לאחר שהמומחים הרפואיים שלה בדקו את מצבו של המערער לעומק.

הכרעה

השופטת ש. נ. טענה כי משרד הרישוי בחרה להסתמך על החלטה שהיא אינה מנומקת, החלטה שהתקבלה במשרד הרישוי באופן לא ברור ולא מובן. אי לכך היא החליטה לקבל את ערעורו של הנהג.

השופטת אף קבעה כי יש למעשה סתירה בהחלטה של ועדת הערר. מצד אחד היא הרי קובעת כי המערער אכן החלים לחלוטין ממחלתו והיא כעת נשלטת לגמרי ועל כן הרישיון שלו מאושר. מנגד היא הטילה על המערער מגבלות שונות, זאת בגלל תקופת ההחלמה הקצרה שעברה מאז החלים.

היא כתבה  כי “מעבר לגורם הזמן הוועדה לא נימקה מהו הסיכון הקיים – אם בכלל, ואם כן – במה יפחיתו ההגבלות את הסיכון” השופטת פסקה כי הוועדה למעשה הפרה את חובתה להסביר ולנמק את ההחלטות שלה תוך פירוט על סמך מה הם למעשה ניתנו.

למעשה ציינה השופטת כי היא לא מצאה כל חשש רפואי או כל היגיון אשר עשוי להצדיק את שורת ההגבלות אשר הוטלו על הנהג על ידי הוועדה הרפואית של משרד הרישוי. היות וגם לאחר ההגבלות, כמו הגבלת המרחק וההגבלה של נהיה בשעות היום, עדיין יש לנהג אפשרות לנהוג משך שעות ארוכות בכל יום כך שאין למעשה כל טעם בהגבלות אשר בהם הוא הוגבל.

השופטת אף הוסיפה וציינה את העובדה כי מדובר באדם אחראי אשר מודע ליכולות שלו כפי שהוא אכן נהג ברגע בו נודע לו כי הוא חולה בסרטן, הוא מיד הפסיק לנהוג. רשות הרישוי מנגד, החליטה לאמץ את החלטותיה של הוועדה, זאת מבלי שהיא התייחסה כלל לנתון הזה.

בסיכומו של דבר החליטה השופטת כי אין כל סיבה להתעקש על ההגבלות אותם הגבילו את הנהג וכי אלו פוגעים בזכותו להתפרנס בכבוד, זכות זו שנגזרת מחוק יסוד כבוד אדם וחירותו.

אי לכך נקבע כי המערער יוכל חדש גם את רישיונו מסוג E (רישיון לרכב מסחרי של מעל 3.5 טון)

משרד הרישוי חויב לשלם את הוצאות המשפט ואת הוצאות שכר טרחת עורך דין.

להתייעצות עם עורך דין תעבורה חייגו: 072-330-3303

חזרה למאמרים