בטעות דרסתי כאן מישהי

”בטעות דרסתי כאן מישהי”. זו הייתה ההתנצלות שזיכתה את הנהג מגרימת מוות ברשלנות – הולכת רגל בחיפה נדרסה ובעקבות כך נפטרה. הנהג טען כי האישה נפלה בעצמה קודם לכן לפני שהיה בינה לבין הרכב שלו כל מגע. השופט נטה להשתכנע כי אכן ישנו ספק סביר בגרסת המדינה והיא ביקרה אצת המשטרה בגין מחדלי חקירה קשים.

רקע עובדתי –

ביום 21-9-15 בסביבות השעה 16-30 יצא הנהג עם רכבו הפרטי מהחנייה של ”מעון הרופא” בעיר חיפה. הוא התכוון להשתלב בתנועה של רחוב יעקב דורי כאשר הכיוון שלו היה נווה שאנן. כאשר הוא יצא מהחנייה והחל להתקרב אל המדרכה על מנת לפנות ימינה על מנת להשתלב בכביש הוא פגע עם חזית הרכב שלו בהולכת הרגל המנוחה מ.ב. ז”ל שהיא ילידת 1929. היא צעדה באותו זמן על המדרכה מכיוון כללי נווה שאנן. היא הספיקה לחצות בערך מטר אחד מצד ימין של הרכב כאשר לפתע נגרמה התאונה. בעקבות התאונה היא נפגעה בפציעת ראש קשה ומיד היא פונתה אל בית החולים רמב”ם. כעבור מספר שעות בלבד היא נפטרה.

על פי טענת המאשימה, התאונה נגרמה בגלל הנהיגה הרשלנית של הנהג וזה מה שהוביל למעשה למותה. המאשימה טוענת כי הנהג אשם בכמה וכמה נקודות:

• הנאשם לא דאג לוודא כי אין הולכי רגל שצועדים על המדרכה בשעה שהוא החל לפנות ימינה.
• הנאשם לא היה ערני מספיק לכל המתרחש בכיוון הנסיעה שלו.
• הנאשם התחיל מיד להשתלב בתנועה שעל הכביש, זאת מבלי שהוא טרח לבדוק האם הדרך בנתיב הנסיעה שהוא זקוק לה היא אכן פנויה.
• הנאשם נהג בצורה לגמרי לא סבירה, הן מבחינת מהירות הנסיעה והן מבחינת זהירות בנסיעה, זאת ממש לא כפי שמצופה מנהג מן היישוב.

נתונים שהם אינם במחלוקת –

• הנאשם אכן נהג ברכב באותו זמן ובאותו מקום אשר אלו מופיעים בכתב האישום.
• המנוחה נפטרה לאחר שנפגעה בתאונה עם כלי הרכב של הנהג.

נתונים השנויים במחלוקת –

• העובדות שהובילו לתאונה. האדם טען כי הרכב שלו היה במצב של עמידה ברגע בו נפלה המנוחה, נפילה עצמונית, זאת בלי שהיה בינה לבין הרכב כל מגע.
• ממצאי החקירה ומסקנותיו של בוחן התנועה.
• ההקשר הסיבתי שנוצר בין התאונה הנטענת לבין מותה של הולכת הרגל המנוחה.
• השאלה בדבר האחריות של הנאשם לגרימת התאונה כמו גם לתוצאות שלה בפועל.

תומללו השיחות שהוקלטו והיו בין הנהג לבין המשטרה – 100.

במהלך השיחה הוא אמר – ”אני התקשרתי למד”א אני בטעות דרסתי פה מישהי ליד מעון הרופא בכניסה למעון הרופא”. כשהוא נשאל מה מצבה, אמר כי מצבה קשה מאוד. הוא אף ביקש כי יביאו מהר אמבולנס.

לאחר דקות ספורות מאותה שיחה הוא התקשר שוב אל המשטרה ובקש כי יגיעו לטפל בפצועה הוא אמר כי היא במצב קשה וכי מדובר בפגיעת ראש.

בהמשך במהלך שמיעת העדויות בבית המשפט עלה כי הנאשם כלל אינו זוכר את עצם קיומם של השיחות הללו למוקד 100. הוא סבר כי הוא צלצל למד”א על מנת להזעיק עזרה רפואית. בנוסף הוא כלל לא זכר את תוכן השיחה, הוא זכר רק שהוא ביקש להזעיק עזרה. יש לציין כי ההקלטות הללו הוגשו רק לאחר שהנאשם כבר סיים את עדותו ותוכן ההקלטות לא הושמעו בפניו. לא במסגרת החקירות שנערכו לו במשטרה ולא במסגרת החקירה הנגדית.

הכרעה

השופט דן ומנתח בלמעלה מ -30 עמודים והוא בודק שורה של סוגיות שעלו על הפרק בנושא הזה. לאחר בדיקת כל החומר הוא הכריע כי גם אם מתוך מכלול הראיות קיימת נטייה לקבל את גרסת המדינה, עדיין לא הוכח מעבר לספק הסביר כי אכן גרסה זו היא הנכונה.

בעניין קבילות ההקלטה קבע השופט כי מודבר למעשה בראיה קבילה שהיא מהווה ראשית הודיה. כלומר הודיה אשר אינה נחשבת כראיה מכרעת והיא יכולה להצטבר או להצטרף לראיות אחרות.

השופט קבע ביחס לעדויות והאמירות האחרות שאמר הנאשם אחר כך לשוטר שהגיע למקום, כי למעשה מדובר בהודיית נאשם.

אך למרות זאת נקבע כי לכל האמירות הללו אי אפשר לייחס חשיבות גבוהה מידי וזאת בגלל שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת קשורה למחדלי החקירה המשמעותיים כמו לדוגמא העובדה כי ההקלטה לא הוצגה עד שלב מאוחר במשפט כראייה מתבקשת. כמו כן לא נחקר הנאשם במשטרה על תוכנה של ההקלטה ועל כן גם לא ניתנה לו כל הזדמנות להסביר את הדברים.

השופט ציין בהקשר לכך כי “קשה להבין ולקבל את אופן התנהלות המשטרה, שלא בצעה פעולת חקירה כה בסיסית וחשובה. בהקשר זה, גם המאשימה צריכה לשאול את עצמה כיצד חמק הדבר מעיניה”.

בהקשר לאמירות שהיו בין הנאשם לבין השוטר אף הצביע השופט בין היתר על המחדל כי לא הובהר לנאשם כי למעשה יש לו את הזכות לפנות ולהיוועץ בעורך דין.

סיבה נוספת היא שהפנייה של הנאשם אל מוקד 100 של המשטרה נעשתה מתוך מצוקה כאשר הוא היה שרוי בסערת רגשות בגלל המקרה שקרה וכי כל דאגתו באותו זמן הייתה נתונה להשגת עזרה בלי לייחס חשיבות לאופן הפגיעה, איך וכיצד בדיוק הדבר ארע.

השופט הוסיף עוד כי היה כאן ”מחדל קשה” נוסף כאשר גופת המנוחה לא נבדקה וכן לא נבדקו הגפיים התחתונות שלה כך שלמעשה נותר כאן הספק בשאלה בדבר הפגיעה של הרכב בה. כמו כן הצביע  השופט על מחדל נוסף והיא העובדה כי המשטרה לא טרחה לבדוק את המדרכה על מנת לבדוק סימנים של סוליית המנוחה.

“מחדלי החקירה מכרסמים בסוגיות המרכזיות שבמחלוקת ופוגעים ביכולתו של בית המשפט לגבש קביעה ברורה בכל הנוגע לשאלה האם התקיים מגע בין הרכב למנוחה, קרי האם התרחשה תאונה” – כך סיכם.

להתייעצות עם עורך דין תעבורה חייגו: 072-330-3303

חזרה למאמרים